מוזיאון DDR (הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, מזרח גרמניה לשעבר) הומה אנשים שבאו לטעום מחיי היומיום של אזרחי גרמניה המזרחית שלפני נפילת החומה. הקומוניזם, הניסוי בבני אדם הגדול בהיסטוריה, היה למנגנון טמא שמעך את נפש האדם.
אני נע באווירה של מכוניות רעועות, בתים משמימים, חדרי חקירות, צילומים של פוליטיקאים מאחזי עיניים, חומות, האזנות, הלשנות, איסורים לרוב ואינדוקטרינציה מתמדת. פתאום סביבה מוכרת: חדר המדמה עיצוב פנים של דירה מזרח גרמנית טיפוסית כמוה כדירת מגורים אופיינית בקיבוצי שנות הששים.
הקיבוץ היה אולי סיפור ההצלחה היחיד, והאמיתי, של הרעיון הקומוניסטי הבסיסי - שוויון אמיתי המושתת על הסכמה שכל אחד לפי נותן לכלל כפי יכולתו ומקבל ממנו על פי צרכיו. אך אפילו הקומוניזם הקיבוצי לא יכול היה להצליח לולא שולב עם רעיון הגשמת הציונות. כך קרה, אפוא, שהקומוניזם, העל-לאומי ביסודו, נזקק דווקא לתנועה לאומית חזקה כדי לאפשר הגשמה אמיתית שלו; וגם זו הייתה נקודתית, זמנית וחלקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה